אודות מפתח השיטה
  hebrew

הוצאתי מעצמי את המקסימום...
המלצה לאימון אישי עד לפני שנה וחצי נמנעתי מלהתיחס לחלק הרגשי שלי, נמנעתי מעימותים עם עצמי ופחדתי להרגיש ולהראות את הרגש. מגרעות אלה פגעו בהחלטות שעשיתי מבחינת לימודים, עבודה ובטח שבהתפתחות שלי כבן אדם...

הסדנא הביאה לפריצת הדרך שלי...
המלצה לאימון עסקי אל הסדנא של גיל הגעתי מתוך תחושת תקיעות וחוסר מימוש פוטנציאל בעיקר מן ההיבט של המשך לימודים. במשך שנים הייתה בי תחושת החמצה על כך שלא המשכתי ללימודים אקדמאים(שהייתה נעוצה בחרדה גדולה מכישלון)...

אני משנה הרגלים ודפוסים...
מודעות עצמית גיל יקירי! התחלתי לכתוב מכתב זה כי זו היתה משימה . משימה שקיבלתי ממך כדי לדעת להודות ,לדעת לתת משוב חיובי ,דבר שאני נמנע מעשותו ביחס לזולת וודאי לא בהתייחס לעצמי.

נוספו לקוחות חדשים בהיקף משמעותי...
צמיחה אישית כשפגשתי אותך בפורום התל אביבי נדלקתי. הרגשתי שאני זקוק לשינוי הן במישור העסקי והן במישור האישי והחלטתי . במהלך 8 מפגשים מאתגרים חלה פריצת דרך משמעותית במישור העסקי...

מכון לאבחון פסיכו גרפולוגיה

 

אודות מפתח השיטה - הסיפור שלי

נקודות בולטות בדרך למציאת הייעוד

בגיל 13 ראיינה אותי עיתונאית משבועון לילדים "הארץ שלנו" ושאלה היכן ארצה להיות בעוד 10 שנים? לעבוד יחד עם אבי עניתי, ואיך שסיימתי ידעתי שבתוך תוכי זה לא מה שאני רוצה, אבל המחויבות (!) הוא הרי הקים בית חרושת ליצור ברגים והיה רוצה שאני אמשיך אותו...

למדתי בבי"ס "אורט סינגלובסקי" במגמת מכניקה (המחויבות!!). לקראת הצבא התעשתתי והחלטתי ללכת לקרבי: "אני רוצה לפחות צבא אחר לעשות, הרי תמיד אוכל לחזור ולעסוק במכניקה או בהנדסה" כך אמרתי והכרזתי.

לאחר 3 שנות צבא וקצונה נרשמתי ללימודי הנדסה וביושבי מול טופס ההרשמה כדי לבחור את מקצוע הלימוד, היד פשוט מיאנה לרשום הנדסת מכונות וסימנתי במהירות "וי" ליד הנדסת תעשייה וניהול. איזה מזל. בעצם זה לא מזל, אלא החלטה שהתגבשה בצורה לא מודעת עד התפרצותה על הטופס. המזל הוא שבחרתי ללמוד תעשייה וניהול שזה ממש ממש התאים לי.

סיימתי ארבע שנות לימוד עם תואר מהנדס תעשייה וניהול והתחתנתי עם עפרה ז"ל. נהניתי מהלימודים המקצועיים והרבה פחות מכל המקצועות שלא היו נחוצים ישירות למקצוע. לימים הבנתי מדוע: אני אדם תכליתי, יעיל ופרקטי וכל מה שאינו רלונטי הוא אמנם מעניין, אך לא לאותו פרק זמן, כי הוא מסית מהעיקר.

עבדתי שנה עם אבי בבית החרושת שלו וסבלתי כל יום. כל חברי סיפרו לי על התקדמותם בעבודה ועל מעלליהם שם ואני סיפרתי איזה פועל שחור מעולה אני, חה חה חה. את האומץ קיבלתי כעבור שנה: ניגשתי לאבי וביקשתי לעזוב. חששתי מאוד מתגובתו, הוא הרי ציפה לי שאסיים את הלימודים על מנת שאוכל להצטרף אליו לסייע לו לקדם את בית החרושת. לשמחתי ולהפתעתי הוא נענה בחיוב ואפילו הציע לעזור לי למצוא עבודה. וואוו! הכי קשה לבקש בתוך המשפחה הקרובה את מה שעלול לאכזב אותם.

התקבלתי לעבוד במחלקה לתעשייה וניהול במכון לפריון העבודה והייצור, שם עבדתי כמה שנים נפלאות כיועץ, מרצה וחוקר.

כעבור 3 שנות עבודה נתתי את כתב ידי לגרפולוגית, שהציעה לי למרבה הפתעתי, לעסוק בפטנטים, המצאות ופיתוח משחקים!! זה היה מדהים, כי את כתב היד נתתי לה חודשיים לאחר שהתחלתי לפתח עם חבר משחק סימולציה ללימוד ניהול מלאי. משחק, שכמרצה, העברתי אח"כ במשך כמה שנים בקורסים המקצועיים השונים. הביקור אצלה היה בעבורי טריגר אדיר, כי נהניתי לפתח את המשחק ובתור כיוון מקצועי עתידי זה נראה לי מדליק. עוד יותר מדליק, נראה לי לקבל תמלוגים על רעיונותי, כלומר עובדים פעם אחת ואפילו הרבה ומקבלים על כך לאורך השנים, לא תשלום פר שעה, כמו שמשלמים לי כיועץ ניהולי.

כפועל יוצא מהחלטה לפתח משחקים, סדר היום שלי נראה כך:
מהבוקר עד ארבע אחר הצהריים עובד כיועץ במפעלים וארגונים שונים.
מחמש אחר הצהריים עד שמונה בערב מרצה ברחבי הארץ. חוזר הביתה, אוכל, משוחח עם אשתי ז"ל ומעשר בלילה עד שתיים לפנות בוקר ממציא משחקים חדשים.

הייתי חייב לעשות זאת על חשבון זמני הפנוי, כי לא יכולתי לוותר על פרנסת המשפחה שבמשך השנים התרחבה לשלושה ילדים מקסימים- שולי, יעל וערן.

זכורני, שכשהמצאתי את המשחק הראשון הייתי כל כך מבסוט ומיד למחרת ירדתי לחנויות הצעצועים לראות מה קורה ולדאבוני ראיתי שאת המשחק הזה כבר המציאו. "אין דבר" אמרתי לעצמי, "לפחות אני בכיוון". כך המשיך לו אורח החיים הזה עד שזכיתי במכרז של בנק הפועלים לספק להם משחק שהמצאתי אשר בחרו בו כמשחק שיחולק שי לחוסכי "דן חסכן". הסכום שהרווחתי הביא אותי להחליט לוותר על ההרצאות כליל ולפנות יותר זמן להמצאות, מה שהוכיח את עצמו אח"כ בגדול.

בשנת 1982 השתתפתי בתערוכת המשחקים והצעצועים הבינלאומית בנירנברג ולשמחתי הרבה, אחת החברות החליטה לייצר את אחד המשחקים שהמצאתי ולשלום לי מקדמה יפה ועוד תמלוגים שיבואו בהמשך! וואוו וואוו וואוו!! איזו הרגשה עילאית!! איזו תחושה של אופק שהולך ומתבהר!! איזו תחושה של הצלחה!! איזו תחושה כיפית של שייכות לתחום כל כך יצירתי, רב גווני וחובק עולם, וואוו!!

במקביל, הפכתי ליועץ עצמאי ולאט לאט הורדתי את ימי הייעוץ שלי מחמישה ימים בשבוע לארבעה ומארבעה לשלושה, זאת במקביל להצלחותי בתחום המשחקים, אשר אפשרו זאת. המהלך הזה נמשך כמה שנים, עד שבשנת 1989 הפסקתי לחלוטין להפוך כיועץ והפכתי לממציא במשרה מלאה. ביצוע המהפך לא היה יכול להתרחש לולא התמיכה הרבה של אשתי לאורך כל הדרך. היא היתה היחידה שתמכה בי, כל שאר משפחתי, חברי ומכרי תמהו על הכיוון ואמרו לי: "בשביל מה אתה צריך את זה, הרי אתה מתפרנס מספיק טוב כיועץ?" ואני, עם תמיכתה של אשתי, התמדתי בנחישות ובאופטימיות קדימה. התחושה היתה מדהימה, אני מממש את הפנטזיות של עצמי או שלי ושל שותפי. תחושת העוצמה, תחושת היכולת, התחושה שכל העולם פרוס בפני היתה מדהימה ומעצימה.

לא אכנס כאן לפרטי המצאותי, את חלקם תוכלו לראות באתר בקרוב. אוסיף ואומר, כי נהניתי מכל רגע וכל משחק או צעצוע חדש שלנו המיוצר או נמכר בשוק, גורם להתרגשות, לשמחה ולנינוחות כלכלית.

הדרך למעלה לא היתה פשוטה, בלשון המעטה. היו שנים שלא הצלחתי למכור כלום. תחושת הדחייה של הרעיונות שלי היתה מאוד קשה בהתחלה ועם הזמן למדתי לא לקחת את זה באופן אישי. לקח לי זמן ללמוד את השוק העולמי, חולשה נוספת שהיתה לי ושהייתי צריך להתגבר עליה היתה מכשול השפה, שכן האנגלית שלי היתה מאוד בסיסית, בנוסף, הייתי צריך ללמוד את התרבויות העסקיות של החברות במדינות הפעילות בתחום וללמוד לנהל משא ומתן, מסוג שהיה זר לי לחלוטין. אני זוכר, שבשנים הראשונות הייתי יושב במסדרונות של התערוכה כמו "אף אחד", כאילו אויר, לא מכירים אותי, חולפים על פני, לא מתייחסים אלי, הייתי צריך להתחנן שיסכימו להפגש איתי, בקיצור תחושה קשה של חוסר ערך. אך כגודל הקושי, כך עוצמת ההערכה עצמית בעקבות ההישג שהשגתי - התגברתי על כל המכשולים, ובגדול! היום, אני יכול לומר בגאווה שאני שייך לליגה הראשונה של הממציאים בעולם בתחום המשחקים והצעצועים ובעל קשרים קרובים עם רבים מקובעי המדיניות בחברות הגדולות בשוק.

לפני כ- 6-7 שנים הרגשתי שלהמציא משחקים לא מרגש אותי עוד כבעבר, הרגשתי שחסר לי משהו נוסף שילהיב אותי, שירגש אותי, שיסעיר אותי, שיהיה אתגר אדיר עבורי. חשבתי לעצמי שזה הזמן לפתוח בעבורי משהו חדש. לא ידעתי מה. השתתפתי בקורס תקשור, מזה שנים עסקתי בקדרות אובניים, למדתי ועשיתי הילינג לאחרים, למדתי קיניסולוגיה, למדתי ביואורגונומי, למדתי קבלה, עד שהצטרפתי לסדנא שעוסקת במודעות עצמית ובמחוייבות אישית לחיים.

לאחר חצי שנה בסדנה, פרשנו ארבעה חבר'ה והקמנו לעצמנו קבוצה עצמאית שנפגשה אחת לשבוע במשך חמש שעות כל פעם וכך במשך שלוש שנים. זו היתה קבוצה אדירה של תמיכה וצמיחה אישית. מיד בהתחלה קבענו לשים דגש על יצירת העתיד שלנו ואני לקחתי על עצמי להכין זאת. לאחר הכנה אינטנסיבית ואתגרית הכינותי שאלון לארבעתנו, שבו היו, בין השאר, שאלות עוקפות שכל. הרגשתי אז, והיום אני יודע זאת בוודאות, שיש כאלה שלא יעזו לומר בקול רם, את שליבם חפץ פן ידרשו לעשות זאת!

אני מצאתי את העתיד שלי בשאלון, שם כתבתי שאני רוצה לעזור לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. כמאמן אישי ומנחה סדנאות, זה מה שאני עושה היום: עוזר לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגשים את החלום האישי שלהם.

הצלחת השאלון איתי ועם חברי, היתה אבן דרך חשובה בהתפתחותי המקצועית. כדי להתחיל ולעסוק באימון אחרים נדרשתי ללימודים רבים, אם בארץ ואם בחו"ל ובעיקר להתנסות, קודם כל על עצמי ורק אח"כ על זולתי. המפגש עם עצמי היה חזק ומצמיח מאין כמוהו ואני יכול לציין בסיפוק, שכמאמן אני בהחלט "נאה דורש נאה מקיים". השאלון המקורי הפך עם השנים לרחב יותר וממצה יותר והוא מהווה את נקודת הפתיחה של כל מפגשי האימון איתי, תחת הכותרת: "מי אני נוכח פני העתיד". השאלון כולל יותר שאלות עוקפות שכל על מנת שנוכל לעורר ולהוציא את מה שהיה רדום בתוכנו במשך שנים, כל זאת כדי ליצור את האופק אליו אנו שואפים.

במשך השנים האחרונות אימנתי באופן אישי ובמסגרת הסדנאות הקבוצתיות מאות אנשים שעשו פריצות דרך בחייהם והגשימו חלום זה או אחר. עדויותיהם של חלק מהם מופיעות באתר.

היום, אני יכול לומר בסיפוק שאני ממשיך להגשים את הפנטזיות של עצמי ומסייע למאומני להגשים בחייהם את הפנטזיות שלהם.

תחושת האיזון בחיי מאוד מספקת, כל שנה אני בוחר לי פרוייקט חדש נוסף ללמוד ולהתפתח בו - השנה זה בישול.

משהו אישי פרטי נוסף:
בצוואתה של אשתי, עפרה ז"ל, לפני אחת עשרה שנים, היא ביקשה ממני להקים קרן מצוות על שמה, שתעזור לאנשים פרטיים. אני, שרוב ימי בגרותי הייתי עסוק בקריירה, לא הייתי פנוי להתנדבות, והנה כאן, נקרתה בפני הזדמנות שלא החמצתי. ההתלבטות היחידה היתה לפי איזה קריטריון נחלק את התרומות בקרן, ואז נזכרתי בסיפור שעפרה סיפרה לי בתקופת עבודתה כפסיכולוגית קלינית, כיצד סייעה למשפחה הנזקקת לעזרה לעלות מדרגה בחייהם. לאפשר לעלות מדרגה בחיים, זה היה הקריטריון של הקרן שהקמנו - "קרן עד" ע"ש עפרה דרוקמן. ומה אני עושה היום כעיסוק המרכזי של חיי, שהוא גם היעוד שלי? מסייע לאנשים לעלות מדרגה בחיים ולהגשים את שכל כך רוצים!

הדברים היו שם בפנים, רק הייתי צריך לתת להם לצאת החוצה. במקרה שלי היה נחוץ משבר ושכול כל כך קשה וכואב כדי לתת לעצמי תנופה ולצמוח בעוצמה גדולה עוד יותר, במקרים אחרים נחוץ אומץ.
היו אמיצים, תנו לעצמכם את מה שמגיע לכם, את מה שנמצא עמוק בפנים וכנראה לא מהיום. כשלכם יהיה טוב, אז גם לסובבים אתכם יהיה טוב.

מחבק אתכם, גיל.


| אאוריקה || גיל דרוקמן || שיטת אאוריקה
תוכן הפוטר: תוכן זה מופיע בתחתית כל האתר. בדרך כלל נהוג להכניס כאן את הכתובת או פרטי התקשרות אחרים
[ עמוד ראשי | אודותנו | שאלות תשובות | גלריית תמונות | כתבו לנו | סטודיו ]
אדממה, קהילת מנהלי אתרים